הגשת תביעה בחוסר תום לב פגעה במוניטין של התובע, והוא יפוצה ב 60,000 ש"ח

העובדות הצריכות לתביעה:

1.         הנתבעים יזמו פרוייקט לגידול אלמוגים מבוייתים. לטענתם, מדובר בפרוייקט סודי וייחודי שנעשה על פי הסכם ידע עם המכון לחקר ימים ואגמים. במסגרת הפרוייקט פנו לייעוץ אל התובע על מנת שייעץ להם בתחום הכלכלי והשיווקי.

2.         התובע שימש כיועץ לנתבעים מכח הסכם שנחתם בינו ובין "מט"י" ובו התחייב לשמור על סודיות ולא להעביר כל ידע ומסמך הקשורים בייעוץ לגורם אחר.

3.         בשלב כלשהו, כך לטענת הנתבעים, נודע להם כי התובע עובד עבור גוף נוסף, ומגיש גם עבורו בקשה למענק לקבלת תמיכה בפרוייקט אלמוגים. מדובר בכפר הס, שהקים חברה שנקראה "אלמוגי הים האדום", שהוא תרגום לעברית של שמה של הנתבעת 2.

4.         לאחר שנודע הדבר לנתבעים הגישו (ביום 25/12/02) כנגד התובע וכנגד גורמים נוספים בקשה לסעד זמני. הבקשה, שהוגשה לבית משפט השלום בחיפה, הוגשה ללא תביעה עיקרית והנתבעים ביקשו בה צווי מניעה כנגד המשיבים.

            בית משפט השלום בחיפה החליט שלא לדון בבקשה לסעד הזמני, וזאת מחוסר סמכות עניינית, והחליט להעביר אותה לדיון בבית המשפט המחוזי בחיפה (בש"א 20438/02, החלטה מיום 1/1/03).

            בסופו של דבר נקבע דיון בבקשה בבית המשפט המחוזי בחיפה (בש"א 755/03) ואז התברר כי טרם הוגשה תובענה עיקרית. בשל כך מחק בית המשפט המחוזי את הבקשה (החלטה מיום 19/1/03).

5.         ביום 12/8/03 הגיש התובע את התביעה שבפני ובה טען כי על הנתבעים לפצות אותו בגין נזקים שנגרמו לו כתוצאה מהשימוש לרעה בהליך המשפטי בחיפה, בין היתר, ואולי בעיקר, בשל העובדה שבסופו של דבר לא הוגשה תובענה עיקרית בבית המשפט בחיפה.

6.         לאחר שהוגשה התביעה פנו הנתבעות לבית המשפט השלום בחיפה והגישו שם תביעה כנגד התובע וכנגד חברת "אלמוגי הים האדום" (להלן - "החברה") ובה דרשו פיצוי בגין נזקים שלטענתם נגרמו להם כתוצאה מהפרת הסודיות ומהשימוש שעשו, התובע והחברה, בסודות המסחריים של הנתבעות.

7.         אותה תביעה נמחקה כבר בשלב מוקדם מאוד כנגד החברה, וזאת לאחר שהנתבעים (התובעים שם) הצהירו כי לאחר שבדקו את הנתונים התברר שאין בבקשתה של החברה למדען משום הפרה של סוד מסחרי שלהם וכי החברה לא עשתה למעשה שימוש בסודות המסחריים שלהם.

            כנגד התובע, הנתבע 1 בחיפה, המשיכו הנתבעים בהליכים עד שבסופו של דבר ניתן ביום 6/10/05 פסק דינו של כב' השופט רניאל שדחה את התביעה לגופה.

            בין היתר קבע כב' השופט רניאל כי נראה כי היה שימוש לרעה מאחר שראוי היה לבדוק ביתר קפידה לפני הגשת התביעה לבית המשפט את הנתונים הנטענים ובפרט כאשר היה זמן לכך.

            כב' השופט רניאל קבע, בסעיף 6 לפסק הדין, כי הגשת התביעה, לאחר כ- 9 חודשים ממחיקת הבקשה לצו הזמני, ולאור מה שהתברר כבר עד למועד הגשת התביעה, היתה מיותרת ובלתי ראויה.

            כב' השופט רניאל קבע כי גם התעקשותם של הנתבעים להמשיך את התביעה כנגד התובע עד לשלב של הוכחות וסיכומים, לאחר שהתביעה נמחקה כבר כנגד החברה היתה בלתי ראויה.

8.         במקביל להליכים בחיפה הגישו הנתבעים בקשה למחיקת התביעה שבפני על הסף.

            בקשתם התקבלה על ידי ואולם בעקבות ערעור שהוגש על החלטה זו נקבע כי יש לדחות אמנם על הסף את טענות התובע בקשר להוצאות המשפטיות שנגרמו לו בגין הבקשה לסעדים הזמניים אך יש לדון לגופן בטענות התובע לעניין לשון הרע שגרמו לו הנתבעים ולעניין הפגיעה במוניטין והנזק הלא ממוני שנגרם לו.

            לפיכך הוחזר התיק לדיון בפני.

            בשלב זה ביקש התובע, וקיבל, רשות לתקן את תביעתו ולכלול בה טענות הנוגעות לתביעה שהתנהלה בפני כב' השופט רניאל.

            יש לדון איפוא בטענות התובע.